ה-MVP בכתבה על פילדלפיה הוא ג'וליוס ארווינג, המכונה גם ד"ר ג'יי, שזכה ל-140 מתוך 249 הקולות, מה שהעניק לו 56.22%. לכל אורך סדרת הכתבות הזאת תוכלו לבחור את ה-MVP של כל קבוצה בסוף הכתבה, כאשר תוכלו לבחור בין כל אחד מחברי החמישייה שאבחר ובין האפשרות "אחר". *בניגוד לכתבות שהתפרסמו בפגרה הקודמת או באמצע העונה הנוכחית, גם הנתונים מעונת 2021 ייכנסו לכאן*

שיעור היסטוריה קצר:

הספרס היו אחד מהמועדונים שהוקמו עם הקמת ליגת ה-ABA, והם נקראו בשם דאלאס צ'אפאראלס. הם העפילו בקביעות לפלייאוף בכל 9 העונות של הליגה למעט אחת, אבל רק בראשונה ב-1968 הם גם הצליחו לנצח בסדרת פלייאוף. בקיץ 1973 הקבוצה נדדה קצת בתוך טקסס ועברה מדאלאס לסאן-אנטוניו, שם גם נוסף השם ספרס. מהלך משמעותי לא פחות במהלך עונת 1974 היה רכישתו של ג'ורג' גרווין שהפך עד מהרה לכוכב המוביל של הקבוצה, גם אחרי איחוד הליגות בקיץ 1976.

הספרס המשיכו להיות מועדון שמעפיל לפלייאוף די בקביעות גם ב-NBA, כאשר ב-1979 הם העפילו לגמר המזרח שם הם איבדו יתרון 3- 1 נגד וושינגטון ובשנים 1982-3, יחד עם ההצטרפות של ארטיס גילמור ומייק מיצ'ל, לימים במכבי ת"א, הפסידו פעמיים ללייקרס בגמר המערב אחרי שהועברו לשם בתחילת שנות ה-80. אמצע שנות ה-80 הייתה תקופה פחות מוצלחת עבור הספרס, אבל היא הניבה עבורם בחירה ראשונה בדראפט שהפכה לדיוויד רובינסון.

המועדון אמנם נאלץ להמתין שנתיים עד להופעת הבכורה של רובינסון, אבל הוא הפך עד מהרה לשחקן מוביל בליגה, כולל זכייה ב-MVP, והוביל את הספרס לגמר המערב ב-1995. מכת פציעות בעונת 1997 הובילה לעונה היחידה של הספרס מחוץ לפלייאוף על פני טווח של 30 שנה – 1990-2019 – וגם לבחירה הראשונה בדראפט שוב, הפעם טים דאנקן.

יחד עם רובינסון, דאנקן הוביל את הספרס לאליפות ראשונה בעונה המקוצרת של 1999, ובעונת הפרישה של רובינסון ב-2003 הספרס זכו באליפות שנייה, הפעם יחד עם טוני פארקר ומאנו ג'ינובלי שהפכו לצלעות החשובות אחרי דאנקן בקבוצה. גם בשתי השנים האי-זוגיות הבאות האליפות הגיעה לידי סאן-אנטוניו, אבל השנים הבאות היו קצת פחות מוצלחות עד להפסד למיאמי בגמר של 2013 והניצחון עליהם בגמר של 2014 שהביא אליפות חמישית. מאז, הספרס הודחו כמה פעמים בשלבים מוקדמים של הפלייאוף ופעם אחת בגמר המערב, וב-2020 נעצר הרצף על 22 הופעות פלייאוף, שווה למה שפילדלפיה של שנות ה-50 וה-60 עשו.

כמעט נכנסו:

פטי מילס – 10 עונות, 9.4 נקודות, 1.8 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים, 54.3% אפקטיבי, 38.9% לשלוש, 86.7% מהקו, אליפות אחת.

הגיע מפורטלנד בקיץ 2011 והחל את דרכו כשחקן ספסל שלא מקבל הרבה דקות, אבל בפלייאוף האליפות של 2014 הפך לשחקן משמעותי והמשיך להיות שחקן משמעותי מהספסל של הספרס ממש עד לקיץ האחרון, כולל בשלבים בהם הוא היה יעיל יותר מהרכזים הפותחים השונים.

ארטיס גילמור – 5 עונות, 16.1 נקודות, 9.7 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים, 1.8 חסימות, 62% אפקטיבי, 72.2% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר.

הגיע משיקגו ב-1982 במטרה לסייע לגרווין לנסות להתקדם בכיוון האליפות, וזה אמנם לא הצליח, אבל גילמור שמר על היכולת הטובה האישית שלו באותן שנים שאחרי השיא האישי שלו, גם ליד גרווין וגם אחרי שגרווין הלך לשיקגו.

דני גרין – 8 עונות, 9.1 נקודות, 3.5 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, חטיפה, 53.9% אפקטיבי, 39.6% לשלוש, 81.6% מהקו, אליפות אחת, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה.

גרין הגיע מקליבלנד לפני עונת 2011 והשתלט על עמדת הגארד ליד פארקר בחמישייה בזמן שמאנו ג'ינובלי היה השחקן השישי. גרין הפך לאחד משחקני ה-3&D הטובים בליגה, ובשנים בספרס הקליעה שלו גם הייתה די יציבה, וזה הפך אותו לשחקן מרכזי שיכול להשתלב בכל קבוצה, מה שהביא אותו לעוד שתי אליפויות בשנתיים הראשונות מחוץ לטקסס.

המחליפים:

למרקוס אולדרידג' – 6 עונות, 19.5 נקודות, 8 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 1.3 חסימות, 51.5% אפקטיבי, 33.8% לשלוש, 83.8% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

הגיע כשחקן חופשי בקיץ 2015 כדי להיות חלק מדור היורשים, ואמנם להצלחות קבוצתיות זה לא מאוד הועיל באופן יחסי, אבל אולדרידג' התאושש באופן אישי מפתיחה פחות טובה של הקדנציה אצל הספרס, בעיקר בזכות עונת שיא ב-2018 אז הוא היה ללא קוואי או דרוזן לידו.

אייברי ג'ונסון – 10 עונות, 10.1 נקודות, 2 ריבאונדים, 6.9 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 48.9% אפקטיבי, 70.9% מהקו, אליפות אחת.

הרכז הנמוך והתזזיתי נדד הרבה בליגה לפני שמצא את ביתו בסאן-אנטוניו, שם השתלט על עמדת הרכז הפותח במחצית השנייה של שנות ה-90. זכור במיוחד הסל שלו בדקה האחרונה של משחק 5 נגד הניקס, שהפך לסל האליפות הראשונה של הספרס.

ברוס בואן – 8 עונות, 6.4 נקודות, 3 ריבאונדים, 1.3 אסיסטים, 51.3% אפקטיבי, 40.5% לשלוש, 56.1% מהקו, 3 אליפויות, 5 בחירות לחמישיית ההגנה, 2 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה.

השומר האישי הטוב בליגה בעשור הראשון של המילניום שדאג להוציא ליריביו את החשק להחזיק בכדור ולא בחל בשום דרך. בנוסף, בואן היה קלעי נהדר מכל הטווחים ועוד מישהו שזה מסוכן מאוד להשאיר אותו לזריקות פנויות.

לארי קנון – 5 עונות, 20.7 נקודות, 10.3 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 1.6 חטיפות, 49.1% אפקטיבי, 81.8% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לאולסטאר של ה-ABA.

הגיע בטרייד מהנטס לקראת עונת 1976, שהייתה האחרונה של ה-ABA, וזכה לייצג גם את הספרס באולסטאר שם לפני שהפך לאולסטאר במדי הספרס גם בליגה המאוחדת. קנון היה פאוור פורוורד ששילב יכולת קליעה לא רעה עם הגנה טובה והיה לאחד מהחוטפים המצטיינים בליגה, כמו שיעיד שיא 11 החטיפות במשחק בודד בו הוא מחזיק יחד עם קנדל גיל.

אלווין רוברטסון – 5 עונות, 16.2 נקודות, 5.4 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים, 2.9 חטיפות, 48.8% אפקטיבי, 75.4% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה, 3 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה אחת לשחקן המשתפר, בחירה אחת לשחקן ההגנה.

אם הזכרנו חטיפות, אז הגענו כעת לאיש שמחזיק בשיא ה-NBA לחטיפות בעונה, עם 301 כאלו בעונת 1986. רוברטסון ניצל את העזיבה של גרווין כדי להפוך משחקן משני לאולסטאר, נבחר בחמישייה השנייה ושחקן ההגנה של הליגה, אבל לא הצליח להוביל את הספרס להישגים ואיתרע מזלו לעזוב דווקא כשדיוויד רובינסון הצטרף בפועל.

ג'יימס סילאס – 9 עונות, 16.7 נקודות, 3.2 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 49.9% אפקטיבי, 85.5% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר של ה-ABA, בחירה אחת לחמישיית העונה של ה-ABA, בחירה אחת לחמישייה השנייה של ה-ABA, בחירה לחמישיית הרוקיז של ה-ABA.

סילאס נבחר בסיבוב החמישי של דראפט ה-NBA ב-1972 ונופה על ידי הרוקטס, אז השכנה מטקסס מיהרה לקחת והרוויחה שחקן שהפך לגארד הטוב ביותר ב-ABA רגע לפני האיחוד. סילאס סבל מפציעות ב-2 העונות הראשונות ב-NBA ואיבד קצת ממעמדו ככוכב, אבל חזר למספרים הטובים שלו בעונת 1979 עד שעבר לקליבלנד בקיץ 1981 לעונת פרישה.

שון אליוט – 11 עונות, 14.4 נקודות, 4.4 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, 50.3% אפקטיבי, 37.9% לשלוש, 79.9% מהקו, אליפות אחת, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה.

הבחירה השלישית בדראפט 1989 הפך לצלע חשובה בבנייה של הספרס מסביב לדיוויד רובינסון ולאולסטאר, לפחות עד שהוחלט לשלוח אותו לדטרויט בתמורה לדניס רודמן. השידוך שלו עם הפיסטונס לא צלח, ואליוט חזר לספרס כשחקן חופשי אחרי שנה ושוב נבחר לאולסטאר במדי הספרס. השיא הקבוצתי שלו היה באליפות של 1999, אז הוא היה הצלע השלישית בהיררכיה אחרי שני הגבוהים דאנקן ורובינסון.

קוואי לנארד – 7 עונות, 16.3 נקודות, 6.2 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים, 1.8 חטיפות, 54.9% אפקטיבי, 38.6% לשלוש, 84.6% מהקו, אליפות אחת, בחירה אחת לפיינלס MVP, 2 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישיית העונה, 3 בחירות לחמישיית ההגנה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה, 2 בחירות לשחקן ההגנה, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה ה-15 בדראפט 2011, אותה הספרס התאמצו במיוחד להשיג, ואמנם לקח לנו זמן, אבל בסוף הבנו גם למה, כאשר לנארד הפך למועמד לגיטימי לתואר השחקן הטוב בליגה או לפחות קרוב לזה. קוואי לא היה השחקן הטוב ביותר של הקבוצה בעונת האליפות של 2014, אבל הזכייה בפיינלס MVP כנראה קידמה אותו כי אחרי זה הוא הפך לאולסטאר ומעבר לזה. אוהדי הספרס ודאי מבואסים מהאופן שבו זה הסתיים, אבל זה לא אומר שצריך לשכוח את מה שהיה קודם לכן.

החמישייה:

גארד 1 – טוני פארקר – 17 עונות, 15.8 נקודות, 2.8 ריבאונדים, 5.7 אסיסטים, 50.9% אפקטיבי, 32.6% לשלוש, 75.2% מהקו, 4 אליפויות, בחירה אחת לפיינלס MVP, 6 בחירות לאולסטאר, 3 בחירות לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישייה השלישית, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה ה-28 בדראפט 2001 הפך לגניבה של הדראפט ולרכז הפותח של מועמדת לאליפות כבר כרוקי. ההמשך היה אפילו יותר מרשים כשפארקר היה הנציג המרכזי של הספרס באולסטאר ובחמישיות העונה בתחילת העשור השנה של המאה, ועוד קודם לכן בסדרת הגמר בה הוא הצטיין נגד קליבלנד וגם זכה בפיינלס MVP.

גארד 2 – מאנו ג'ינובלי – 16 עונות, 13.3 נקודות, 3.5 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 52% אפקטיבי, 36.9% לשלוש, 82.7% מהקו, 4 אליפויות, 2 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישייה השלישית, בחירה אחת לשחקן השישי.

הבחירה ה-57 בדראפט 1999 הגיע לספרס 3 שנים מאוחר יותר והפך לשחקן השישי עד מהרה, לפני שפופוביץ' הבין שמאנו טוב מדי בשביל לעלות מהספסל. עם זאת, אחרי כמה עונות ג'ינובלי חזר לעלות מהספסל אחרי שהוכח שזה די יעיל במקרה שלו, ונבחר לאולסטאר כמו גם לחמישיית העונה השלישית מהספסל.

פורוורד 1 – ג'ורג' גרווין – 12 עונות, 26.3 נקודות, 5.4 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים, 1.3 חטיפות, חסימה, 51.1% אפקטיבי, 84.2% מהקו, 9 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לאולסטאר של ה-ABA, 5 בחירות לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה, 2 בחירות לחמישייה השנייה של ה-ABA, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר.

הגיע לספרס במהלך עונת 1974 והיה זה שהפך אותם למועדון בצמרת של הליגה בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. גרווין היה הסקורר הטוב ביותר של התקופה ומלך הסלים של הליגה 4 פעמים. הפעם הראשונה מביניהן היא הזכורה, ובה 73 נקודות של דיוויד תומפסון לא הספיקו אל מול 63 של גרווין ביום האחרון של העונה, כולל 33 ברבע, מה שהיה שיא NBA עד 2015.

פורוורד 2 – טים דאנקן – 19 עונות, 19 נקודות, 10.8 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 2.2 חסימות, 50.7% אפקטיבי, 69.6% מהקו, 5 אליפויות, 3 בחירות לפיינלס MVP, 15 בחירות לאולסטאר, 10 בחירות לחמישיית העונה, 3 בחירות לחמישייה השנייה, 2 בחירות לחמישייה השלישית, 8 בחירות לחמישיית ההגנה, 7 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר, 2 בחירות ל-MVP, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז.

את דאנקן זוכרים היום בעיקר בתור השחקן האמין שאפשר תמיד לסמוך עליו שיעשה עבודה סולידית, גם בגיל 40, וקצת שוכחים את השנים שלו כ-MVP ושחקן מוביל לכל דבר בליגה. נתון שכן אפשר לראות הוא 15 הבחירות של דאנקן לאחת מחמישיות ההגנה, שיא NBA לפחות לעוד כמה שנים טובות, כמו גם התארים האישיים והקבוצתיים הרבים, ואולי גם לאן הספרס כמועדון קצת הלך לאיבוד אחרי הפרישה שלו.

סנטר – דיוויד רובינסון –  14 עונות, 21.1 נקודות, 10.6 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, 1.4 חטיפות, 3 חסימות, 51.9% אפקטיבי, 73.6% מהקו, 2 אליפויות, 10 בחירות לאולסטאר, 4 בחירות לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה, 4 בחירות לחמישייה השלישית, 4 בחירות לחמישיית ההגנה, 4 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה אחת לשחקן ההגנה, בחירה אחת ל-MVP.

הבחירה הראשונה בדראפט 1987 הגיע לליגה רק לקראת עונת 1990, אבל הפך למועמד לגיטימי לתואר הלא רשמי של הסנטר הטוב בליגה, ואז הפך באופן רשמי ל-MVP של הליגה, רק כדי לגלות שבפלייאוף זה קצת יותר קשה לו. בשנים האחרונות של הקריירה הוא זכה ב-2 אליפויות עם דאנקן, בהתחלה ככוכב השני, ואחר כך כשחקן משלים בעונת הפרישה.

מאמן: גרג פופוביץ' – 25 עונות, 5 אליפויות, 3 בחירות למאמן העונה, מאזן 1310- 653 (66.7% הצלחה) בעונה הסדירה ומאזן 170- 114 (59.9% הצלחה) בפלייאוף.

ייתכן שההחלטה הטובה ביותר של ה-GM גרג פופוביץ' הייתה למנות למאמן הקבוצה את גרג פופוביץ' במהלך עונת 1997. פופוביץ' הפך למאמן שמשלב אולי הכי טוב אי פעם בין יציבות באותה קבוצה ובין הצלחה ותארים, וגם בשנים האחרונות הוציא לא מעט באופן יחסי מהסגלים שלו.

לסיום – הסקר שבו תוכלו לבחור MVP מכל קבוצה: